בימוי: גנקי קאוואמארה
משחק: מאסאקי סודה, מיקו האראדה, מסאמי נגאסאווה
אקי-נו: קולנוע יפני
בערב השנה החדשה מוצא איזומי את אימו יוריקו משוטטת בפארק קפוא. היא מאובחנת כמי שסובלת מדמנציה, והתודעה שלה נסוגה במהירות למחוזות פנימיים. אך בליבו של בנה, יוריקו נותרת אמו האהובה, שגידלה אותו לבדה, ובזיכרונותיו היא חיה וחיונית כשהייתה תמיד. כשהיא הולכת והופכת מעורפלת במחשבותיה והתבטאותה, איזומי חייב להתחיל בתהליך הפרידה הכואב מאמו. אלא שלתהליך הפרידה הזה יש גם תוצאות מפתיעות, כשבמהלכו הוא נחשף לסודות העבר של אימו, ומגלה מי היא היתה באמת. ההתייחסות הקולנועית העדינה והחומלת להתמודדות המוכרת כל-כך, אך לא מדוברת כמעט, של בן עם ההזדקנות והשכחה של אמו, הופכת את הסרט היפה הזה ליצירה עדינה, המעוררת מחשבה ורגש מרובי גוונים.
104 דקות, יפנית, תרגום לעברית ולאנגלית.
אקי-נו: קולנוע יפני
בחודשים לאחר דעיכת גלי הקורונה וחידוש פעילות הקולנוע ברחבי העולם, עלו על מסכי הקולנוע סרטים רבים שסיפקו לקהל אסקפיזם – סרטים אופטימיים, נטולי טרגדיות ושאין בהם צרות היום-יום ובוודאי ללא אזכור למגיפה. אל הקולנוע היפני, הטרנד הסכריני הזה לא הגיע.
כהרגלם, הבמאיות והבמאים היפנים מסתכלים על החיים בישירות, בספקטרום רחב של טרגדיות ושמחות, מכשולים והתגברות עליהם, מתחתיות העצב ועד מרומי השמחה. באופן דומה, המהדורה השביעית של פסטיבל אקי-נו לא מפנה עורף לקשיים והאתגרים שהחיים מספקים לתושבי מדינת האיים.
תחושת האובדן שחווה העולם בשלוש השנים האחרונות נוכחת לאורך רבים מהסרטים – אובדן אנושי והתמודדות עם המוות הם נושאים מרכזיים בקולנוע היפני העכשווי. הם נוכחים בסרט הפתיחה "חיי אהבה" שהוקרן בהצלחה בפסטיבל ונציה לפני מספר חודשים. סרטו של קוג'י פוקאדה – מהבמאים הקבועים בפסטיבל ("הרמוניום", "נערה נעדרת") -מתמודד עם האובדן שחווה משפחה והכוחות הנדרשים בכדי להמשיך הלאה. "תוכנית 75" מסתכל על הקשיים במדיניות הרווחה של המדינה המזדקנת ומציג עתיד דיסטופי וחשוך של חברה חסרת חמלה. ב"תן לי לשמוע את צעדיך היחפים", שני גברים צעירים יוצרים מסע דמיוני כדי לשמח אישה עיוורת, בעוד אינם מסוגלים בעצמם לממש את רגשותיהם זה לזה ו"100 פרחים" העוסק בהתמודדות בחור צעיר עם הדמנציה של אמו. בסרטים אלו ממשיך הקולנוע היפני לייצר עוצמות רגשיות באיפוק ובעידון האופייניים לו.
תעשיית הקולנוע היפני קנתה לעצמה נוכחות של קבע בפסטיבלים הבינלאומיים הגדולים בזכות סגנון ייחודי ומקורי. בשנים האחרונות יוצרים יפנים זוכים בפרסים בולטים ובהם גם פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2022 עבור "הנהגת של מר יוסוקה", שפתח את הפסטיבל בשנה שעברה. כמו בקולינריה, בארכיטקטורה, בעיצוב, במחול – התרבות היפנית מצליחה לייצר גם בקולנוע סגנון ייחודי משלה, שונה מכל סגנון אחר, הנשען על מסורת קולנועית של מעל 120 שנים, ומהדורה הזו של "אקי-נו" היא הזדמנות נוספת ליהנות ממנו.
בימוי: גנקי קאוואמארה
משחק: מאסאקי סודה, מיקו האראדה, מסאמי נגאסאווה
אקי-נו: קולנוע יפני
בערב השנה החדשה מוצא איזומי את אימו יוריקו משוטטת בפארק קפוא. היא מאובחנת כמי שסובלת מדמנציה, והתודעה שלה נסוגה במהירות למחוזות פנימיים. אך בליבו של בנה, יוריקו נותרת אמו האהובה, שגידלה אותו לבדה, ובזיכרונותיו היא חיה וחיונית כשהייתה תמיד. כשהיא הולכת והופכת מעורפלת במחשבותיה והתבטאותה, איזומי חייב להתחיל בתהליך הפרידה הכואב מאמו. אלא שלתהליך הפרידה הזה יש גם תוצאות מפתיעות, כשבמהלכו הוא נחשף לסודות העבר של אימו, ומגלה מי היא היתה באמת. ההתייחסות הקולנועית העדינה והחומלת להתמודדות המוכרת כל-כך, אך לא מדוברת כמעט, של בן עם ההזדקנות והשכחה של אמו, הופכת את הסרט היפה הזה ליצירה עדינה, המעוררת מחשבה ורגש מרובי גוונים.
104 דקות, יפנית, תרגום לעברית ולאנגלית.
אקי-נו: קולנוע יפני
בחודשים לאחר דעיכת גלי הקורונה וחידוש פעילות הקולנוע ברחבי העולם, עלו על מסכי הקולנוע סרטים רבים שסיפקו לקהל אסקפיזם – סרטים אופטימיים, נטולי טרגדיות ושאין בהם צרות היום-יום ובוודאי ללא אזכור למגיפה. אל הקולנוע היפני, הטרנד הסכריני הזה לא הגיע.
כהרגלם, הבמאיות והבמאים היפנים מסתכלים על החיים בישירות, בספקטרום רחב של טרגדיות ושמחות, מכשולים והתגברות עליהם, מתחתיות העצב ועד מרומי השמחה. באופן דומה, המהדורה השביעית של פסטיבל אקי-נו לא מפנה עורף לקשיים והאתגרים שהחיים מספקים לתושבי מדינת האיים.
תחושת האובדן שחווה העולם בשלוש השנים האחרונות נוכחת לאורך רבים מהסרטים – אובדן אנושי והתמודדות עם המוות הם נושאים מרכזיים בקולנוע היפני העכשווי. הם נוכחים בסרט הפתיחה "חיי אהבה" שהוקרן בהצלחה בפסטיבל ונציה לפני מספר חודשים. סרטו של קוג'י פוקאדה – מהבמאים הקבועים בפסטיבל ("הרמוניום", "נערה נעדרת") -מתמודד עם האובדן שחווה משפחה והכוחות הנדרשים בכדי להמשיך הלאה. "תוכנית 75" מסתכל על הקשיים במדיניות הרווחה של המדינה המזדקנת ומציג עתיד דיסטופי וחשוך של חברה חסרת חמלה. ב"תן לי לשמוע את צעדיך היחפים", שני גברים צעירים יוצרים מסע דמיוני כדי לשמח אישה עיוורת, בעוד אינם מסוגלים בעצמם לממש את רגשותיהם זה לזה ו"100 פרחים" העוסק בהתמודדות בחור צעיר עם הדמנציה של אמו. בסרטים אלו ממשיך הקולנוע היפני לייצר עוצמות רגשיות באיפוק ובעידון האופייניים לו.
תעשיית הקולנוע היפני קנתה לעצמה נוכחות של קבע בפסטיבלים הבינלאומיים הגדולים בזכות סגנון ייחודי ומקורי. בשנים האחרונות יוצרים יפנים זוכים בפרסים בולטים ובהם גם פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2022 עבור "הנהגת של מר יוסוקה", שפתח את הפסטיבל בשנה שעברה. כמו בקולינריה, בארכיטקטורה, בעיצוב, במחול – התרבות היפנית מצליחה לייצר גם בקולנוע סגנון ייחודי משלה, שונה מכל סגנון אחר, הנשען על מסורת קולנועית של מעל 120 שנים, ומהדורה הזו של "אקי-נו" היא הזדמנות נוספת ליהנות ממנו.