בימוי: ויטוריו דה סיקה
משחק: רינלדו סמורדוני, פרנקו אינטרלנגי, אמיילו מלה
פסטיבל חיפה ה-18 לסרטי פועלים
עובדים/ות את עגל הזהב ?!
בשיתוף תנועת תרבות
צ'ינמה איטליה: ניאוריאליזם איטלקי
מצחצחי הנעליים
Shoeshine
איטליה 1946
בימוי: ויטוריו דה סיקה
משחק: רינלדו סמורדוני, פרנקו אינטרלנגי, אמיילו מלה
פסקואלה וג'וזפה הם שני ילדים המתפרנסים מצחצוח נעליים ברחובות רומא שלאחר מלחמת העולם השנייה (שמו האיטלקי של הסרט "שושה" הוא שיבוש המילים האנגליות shoe-shine, זו הקריאה של הילדים אל הלקוחות העיקריים שלהם, חיילי הצבא האמריקאי). השניים שחולמים לרכוש סוס לבן, מסתבכים במעשי רמאות בשוק השחור בדרך להשגת סכום הכסף הדרוש. הם נתפסים ונשלחים למוסד לעבריינים צעירים, שם הם הופכים לקורבנות של מנגנון אלים ובלתי אנושי. הסרט נוצר כתוצאה ממעקב שערך דה סיקה אחר שני מצחצחי נעליים. הוא הביא את סיפורם לתסריטאי זוואטיני, שעיצב על פיו את אחד היצירות הניאו-ריאליסטיות המרכזיות. לתפקיד בחר דה סיקה שני ילדים מופלאים (את האחד מצא באודישנים ואת השני ברחוב), עוצמתו הדרמתית והפיוטית של הסרט נשתמרה במשך השנים. ב- 1960 אמר הבמאי אורסון וולס: "הקרנתי לאחרונה את 'מצחצחי הנעליים', המצלמה נעלמה, המסך נעלם, ונותרו החיים עצמם…".
93 דקות, איטלקית, תרגום לעברית.
על הפסטיבל
פסטיבל חיפה לסרטי פועלים פועל החל משנת 2007 כדי ליצור ולקדם תודעה ותרבות מעמדית, המעודדת ומלווה פעולה פוליטית. הקולנוע, היצירה האומנותית הנצפית ביותר בעולם, לימדה את ההמון לחלום והיום היא הפכה לזירה למאבק על תוכנו של החלום. הפסטיבל, לתפיסתנו, הוא חלק מהמאבק לשחרור תודעתו של ההמון מההוויה הכלכלית ומהדומיננטיות התרבותית של הקפיטליזם המאוחר. אנו חותרים להציג תרבות נגד אשר במרכזה העובדות והעובדים ולא תרבות המציגה רק את מי ששולט בהם. "חיפה האדומה", העיר התעשייתית הראשונה באגן המזרחי של הים התיכון, היא העיר שבה גם נולד לראשונה מעמד העובדים בישראל. בחיפה התנהלו המאבקים המעמדיים הראשונים לחופש, שוויון, דמוקרטיה ושלום והיא ממשיכה, לתפיסתנו, להיות אוונגרד חברתי-כלכלי ותרבותי. לכן, בחרנו בחיפה כבית הפיזי של הפסטיבל שלנו - מהפריפריה הצפונית של "מדינת תל-אביב" תצא הבשורה לשחרור האדם העובד!
על הפסטיבל ה-18
לצערנו, גם השנה, מתנהל הפסטיבל בצילה של מלחמת השבעה באוקטובר. אם חשבנו שלאחר הפקרת הגבולות והתושבים 'העוטפים' אותם בדרום הארץ ובצפונה וגילויי השחיתות והיהירות שעמדו מאחוריה, תתכנס החברה הישראלית והנהגתה למהלך אמיץ של חשיפת האמת, ריפוי, שיקום ותיקון יסודי - הרי שנכזבנו. אי-השוויון הכלכלי והשסעים התודעתיים בחברה הישראלית רק הולכים ומתרחבים בידי ממשלה, המנצלת את השבר וההלם ליצירת כאוס. באמצעות הכאוס היא מקדמת הפיכה משטרית, שבסופה תהפוך ישראל לסקטורקרטיה - שלטון המגזרים, הרודפים אחרי ההון ומפרקים את הסולידריות החברתית והרווחה האוניברסלית.
בתקופות משבר המיתוס הקדום והאמנות העכשווית מהווים מקור לפשר והשראה. התקופה שבין פורים, פסח וחגי הלאום המקדימים את הפסטיבל שלנו מצביעים על הסכנות הטמונות בתקופות של 'הסתר פנים' בהם מוסר ומנהיגות חסרים. כך, מגילת 'א/הסתר הפנים' מתארת תרבות הדוניסטית נטולת עכבות בה הפור קובע גורלות ומוביל לטווח לא מוסרי. כך, רגע לפני קבלת הלוחות הראשונים 'הסתר הפנים' של האל ונביאו מובילים את העם לפולחן עגל זהב אשר גם בסופו טווח ומגפה. כך, אנו למדים שלחרות ולמסע מ 'הסתר הפנים' של העבדות אל החרות האישית והלאומית יש מחירים כבדים אבל, שחיים של חירות ומשמעות שווים את המאמץ וגם את המחיר...
לפיכך, בחרנו השנה להקרין סרטים ולקיים דיונים העוסקים באופניה השונים של החירות ובמאבק העיקש עליה.
תנאי מקדים לכל דיון המתקיים כיום בישראל על מושג החירות, וכל מעשה הנעשה למען השגתה, הוא פדיונם המיידי של כל חטופות וחטופי השבעה באוקטובר מי בשמחה - לחיים ושיקום, ומי בצער - למנוחת עולמים. תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרָהָם, שָׂרָה וְהַגֵּר אֶת עֹז הָרוּחַ וְאֹמֶץ הַלֵּב לְהַתִּיר כִּבְלִי שֶׁבִי וְלִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת.
בימוי: ויטוריו דה סיקה
משחק: רינלדו סמורדוני, פרנקו אינטרלנגי, אמיילו מלה
פסטיבל חיפה ה-18 לסרטי פועלים
עובדים/ות את עגל הזהב ?!
בשיתוף תנועת תרבות
צ'ינמה איטליה: ניאוריאליזם איטלקי
מצחצחי הנעליים
Shoeshine
איטליה 1946
בימוי: ויטוריו דה סיקה
משחק: רינלדו סמורדוני, פרנקו אינטרלנגי, אמיילו מלה
פסקואלה וג'וזפה הם שני ילדים המתפרנסים מצחצוח נעליים ברחובות רומא שלאחר מלחמת העולם השנייה (שמו האיטלקי של הסרט "שושה" הוא שיבוש המילים האנגליות shoe-shine, זו הקריאה של הילדים אל הלקוחות העיקריים שלהם, חיילי הצבא האמריקאי). השניים שחולמים לרכוש סוס לבן, מסתבכים במעשי רמאות בשוק השחור בדרך להשגת סכום הכסף הדרוש. הם נתפסים ונשלחים למוסד לעבריינים צעירים, שם הם הופכים לקורבנות של מנגנון אלים ובלתי אנושי. הסרט נוצר כתוצאה ממעקב שערך דה סיקה אחר שני מצחצחי נעליים. הוא הביא את סיפורם לתסריטאי זוואטיני, שעיצב על פיו את אחד היצירות הניאו-ריאליסטיות המרכזיות. לתפקיד בחר דה סיקה שני ילדים מופלאים (את האחד מצא באודישנים ואת השני ברחוב), עוצמתו הדרמתית והפיוטית של הסרט נשתמרה במשך השנים. ב- 1960 אמר הבמאי אורסון וולס: "הקרנתי לאחרונה את 'מצחצחי הנעליים', המצלמה נעלמה, המסך נעלם, ונותרו החיים עצמם…".
93 דקות, איטלקית, תרגום לעברית.
על הפסטיבל
פסטיבל חיפה לסרטי פועלים פועל החל משנת 2007 כדי ליצור ולקדם תודעה ותרבות מעמדית, המעודדת ומלווה פעולה פוליטית. הקולנוע, היצירה האומנותית הנצפית ביותר בעולם, לימדה את ההמון לחלום והיום היא הפכה לזירה למאבק על תוכנו של החלום. הפסטיבל, לתפיסתנו, הוא חלק מהמאבק לשחרור תודעתו של ההמון מההוויה הכלכלית ומהדומיננטיות התרבותית של הקפיטליזם המאוחר. אנו חותרים להציג תרבות נגד אשר במרכזה העובדות והעובדים ולא תרבות המציגה רק את מי ששולט בהם. "חיפה האדומה", העיר התעשייתית הראשונה באגן המזרחי של הים התיכון, היא העיר שבה גם נולד לראשונה מעמד העובדים בישראל. בחיפה התנהלו המאבקים המעמדיים הראשונים לחופש, שוויון, דמוקרטיה ושלום והיא ממשיכה, לתפיסתנו, להיות אוונגרד חברתי-כלכלי ותרבותי. לכן, בחרנו בחיפה כבית הפיזי של הפסטיבל שלנו - מהפריפריה הצפונית של "מדינת תל-אביב" תצא הבשורה לשחרור האדם העובד!
על הפסטיבל ה-18
לצערנו, גם השנה, מתנהל הפסטיבל בצילה של מלחמת השבעה באוקטובר. אם חשבנו שלאחר הפקרת הגבולות והתושבים 'העוטפים' אותם בדרום הארץ ובצפונה וגילויי השחיתות והיהירות שעמדו מאחוריה, תתכנס החברה הישראלית והנהגתה למהלך אמיץ של חשיפת האמת, ריפוי, שיקום ותיקון יסודי - הרי שנכזבנו. אי-השוויון הכלכלי והשסעים התודעתיים בחברה הישראלית רק הולכים ומתרחבים בידי ממשלה, המנצלת את השבר וההלם ליצירת כאוס. באמצעות הכאוס היא מקדמת הפיכה משטרית, שבסופה תהפוך ישראל לסקטורקרטיה - שלטון המגזרים, הרודפים אחרי ההון ומפרקים את הסולידריות החברתית והרווחה האוניברסלית.
בתקופות משבר המיתוס הקדום והאמנות העכשווית מהווים מקור לפשר והשראה. התקופה שבין פורים, פסח וחגי הלאום המקדימים את הפסטיבל שלנו מצביעים על הסכנות הטמונות בתקופות של 'הסתר פנים' בהם מוסר ומנהיגות חסרים. כך, מגילת 'א/הסתר הפנים' מתארת תרבות הדוניסטית נטולת עכבות בה הפור קובע גורלות ומוביל לטווח לא מוסרי. כך, רגע לפני קבלת הלוחות הראשונים 'הסתר הפנים' של האל ונביאו מובילים את העם לפולחן עגל זהב אשר גם בסופו טווח ומגפה. כך, אנו למדים שלחרות ולמסע מ 'הסתר הפנים' של העבדות אל החרות האישית והלאומית יש מחירים כבדים אבל, שחיים של חירות ומשמעות שווים את המאמץ וגם את המחיר...
לפיכך, בחרנו השנה להקרין סרטים ולקיים דיונים העוסקים באופניה השונים של החירות ובמאבק העיקש עליה.
תנאי מקדים לכל דיון המתקיים כיום בישראל על מושג החירות, וכל מעשה הנעשה למען השגתה, הוא פדיונם המיידי של כל חטופות וחטופי השבעה באוקטובר מי בשמחה - לחיים ושיקום, ומי בצער - למנוחת עולמים. תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרָהָם, שָׂרָה וְהַגֵּר אֶת עֹז הָרוּחַ וְאֹמֶץ הַלֵּב לְהַתִּיר כִּבְלִי שֶׁבִי וְלִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת.