בימוי: סאן סאן פ. יאנג
פסטיבל חיפה ה-18 לסרטי פועלים
עובדים/ות את עגל הזהב ?!
בשיתוף תנועת תרבות
פסטיבל אפוס לסרטי אמנות
הונג קונג מיקסטייפ
זה יכול להגיע פתאום, במכת חוק אחת: חופש הביטוי מבוטל. וזה אכן קרה בהונג קונג, אחרי יותר מ-20 שנות שלטון של סין. "חוק הביטחון הלאומי" שנחקק בשנת 2020 אסר ביקורת על השלטון ואפילו רמז לסאטירה פוליטית; פורסמה שורה ארוכה של מילים וביטויים אסורים ושל מחוות ותנועות גוף שאין לעשות בפומבי; שירים נאסרו להשמעה, יצירות אמנות נעלמו מהמרחב הציבורי. הבמאית סאן סאן פ. יאנג הייתה שם ותיעדה את הניסיונות שלה ושל חבריה האמנים להילחם בהשתקתם. היא תיעדה זמרי היפ-הופ שזועקים "מילים אסורות", רקדנים שמבצעים את תנועות המחול הלא-חוקיות ועוד-ועוד ניסיונות נואשים למחאה. אבל במקביל, הסרט מעביר היטב גם איך האווירה ברחובות הופכת קודרת יותר ויותר, איך הרוב הדומם נאלץ לקבל מחוסר ברירה את אובדן החופש. והאמנים הצעירים, האמיצים והבועטים? – אין ברירה, הם ייאלצו לעזוב, אומרת הבמאית. סרט מרשים על כוחה – ועל חולשתה – של האמנות במאבק מול משטרים מדכאים.
85 דקות, אנגלית, תרגום לעברית.
ההקרנה והתקציר באדיבות פסטיבל אפוס לסרטי אמנות.
לאחר ההקרנה יתקיים שיח בין אקטיביסטים צעירים תחת הכותרת "אקטיביזם – הדור הבא!?" בהנחיית רתם אלכסנדרי (דמוקרטים). משתתפים: סתיו אלה (בונות אלטרנטיבה), יונתן מקליס (אחים לנשק), עומר גרינוולד מור (המרכזים לצדק חברתי) וכרמל שקד (השומר הצעיר).
הקרנת מחווה לביה"ס לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר
לפני הסרט יוקרן הסרט הקצר:
הפסקת קפה
ישראל 2025
בימוי: שי קרמר, דור קפלן
במהלך פרסומת למוצר קפה, אחת מהפועלות מחליטה לברוח במטרה לצאת לחופשי.
8 דקות, עברית. אנימציה.
על הפסטיבל
פסטיבל חיפה לסרטי פועלים פועל החל משנת 2007 כדי ליצור ולקדם תודעה ותרבות מעמדית, המעודדת ומלווה פעולה פוליטית. הקולנוע, היצירה האומנותית הנצפית ביותר בעולם, לימדה את ההמון לחלום והיום היא הפכה לזירה למאבק על תוכנו של החלום. הפסטיבל, לתפיסתנו, הוא חלק מהמאבק לשחרור תודעתו של ההמון מההוויה הכלכלית ומהדומיננטיות התרבותית של הקפיטליזם המאוחר. אנו חותרים להציג תרבות נגד אשר במרכזה העובדות והעובדים ולא תרבות המציגה רק את מי ששולט בהם. "חיפה האדומה", העיר התעשייתית הראשונה באגן המזרחי של הים התיכון, היא העיר שבה גם נולד לראשונה מעמד העובדים בישראל. בחיפה התנהלו המאבקים המעמדיים הראשונים לחופש, שוויון, דמוקרטיה ושלום והיא ממשיכה, לתפיסתנו, להיות אוונגרד חברתי-כלכלי ותרבותי. לכן, בחרנו בחיפה כבית הפיזי של הפסטיבל שלנו - מהפריפריה הצפונית של "מדינת תל-אביב" תצא הבשורה לשחרור האדם העובד!
על הפסטיבל ה-18
לצערנו, גם השנה, מתנהל הפסטיבל בצילה של מלחמת השבעה באוקטובר. אם חשבנו שלאחר הפקרת הגבולות והתושבים 'העוטפים' אותם בדרום הארץ ובצפונה וגילויי השחיתות והיהירות שעמדו מאחוריה, תתכנס החברה הישראלית והנהגתה למהלך אמיץ של חשיפת האמת, ריפוי, שיקום ותיקון יסודי - הרי שנכזבנו. אי-השוויון הכלכלי והשסעים התודעתיים בחברה הישראלית רק הולכים ומתרחבים בידי ממשלה, המנצלת את השבר וההלם ליצירת כאוס. באמצעות הכאוס היא מקדמת הפיכה משטרית, שבסופה תהפוך ישראל לסקטורקרטיה - שלטון המגזרים, הרודפים אחרי ההון ומפרקים את הסולידריות החברתית והרווחה האוניברסלית.
בתקופות משבר המיתוס הקדום והאמנות העכשווית מהווים מקור לפשר והשראה. התקופה שבין פורים, פסח וחגי הלאום המקדימים את הפסטיבל שלנו מצביעים על הסכנות הטמונות בתקופות של 'הסתר פנים' בהם מוסר ומנהיגות חסרים. כך, מגילת 'א/הסתר הפנים' מתארת תרבות הדוניסטית נטולת עכבות בה הפור קובע גורלות ומוביל לטווח לא מוסרי. כך, רגע לפני קבלת הלוחות הראשונים 'הסתר הפנים' של האל ונביאו מובילים את העם לפולחן עגל זהב אשר גם בסופו טווח ומגפה. כך, אנו למדים שלחרות ולמסע מ 'הסתר הפנים' של העבדות אל החרות האישית והלאומית יש מחירים כבדים אבל, שחיים של חירות ומשמעות שווים את המאמץ וגם את המחיר...
לפיכך, בחרנו השנה להקרין סרטים ולקיים דיונים העוסקים באופניה השונים של החירות ובמאבק העיקש עליה.
תנאי מקדים לכל דיון המתקיים כיום בישראל על מושג החירות, וכל מעשה הנעשה למען השגתה, הוא פדיונם המיידי של כל חטופות וחטופי השבעה באוקטובר מי בשמחה - לחיים ושיקום, ומי בצער - למנוחת עולמים. תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרָהָם, שָׂרָה וְהַגֵּר אֶת עֹז הָרוּחַ וְאֹמֶץ הַלֵּב לְהַתִּיר כִּבְלִי שֶׁבִי וְלִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת.
בימוי: סאן סאן פ. יאנג
פסטיבל חיפה ה-18 לסרטי פועלים
עובדים/ות את עגל הזהב ?!
בשיתוף תנועת תרבות
פסטיבל אפוס לסרטי אמנות
הונג קונג מיקסטייפ
זה יכול להגיע פתאום, במכת חוק אחת: חופש הביטוי מבוטל. וזה אכן קרה בהונג קונג, אחרי יותר מ-20 שנות שלטון של סין. "חוק הביטחון הלאומי" שנחקק בשנת 2020 אסר ביקורת על השלטון ואפילו רמז לסאטירה פוליטית; פורסמה שורה ארוכה של מילים וביטויים אסורים ושל מחוות ותנועות גוף שאין לעשות בפומבי; שירים נאסרו להשמעה, יצירות אמנות נעלמו מהמרחב הציבורי. הבמאית סאן סאן פ. יאנג הייתה שם ותיעדה את הניסיונות שלה ושל חבריה האמנים להילחם בהשתקתם. היא תיעדה זמרי היפ-הופ שזועקים "מילים אסורות", רקדנים שמבצעים את תנועות המחול הלא-חוקיות ועוד-ועוד ניסיונות נואשים למחאה. אבל במקביל, הסרט מעביר היטב גם איך האווירה ברחובות הופכת קודרת יותר ויותר, איך הרוב הדומם נאלץ לקבל מחוסר ברירה את אובדן החופש. והאמנים הצעירים, האמיצים והבועטים? – אין ברירה, הם ייאלצו לעזוב, אומרת הבמאית. סרט מרשים על כוחה – ועל חולשתה – של האמנות במאבק מול משטרים מדכאים.
85 דקות, אנגלית, תרגום לעברית.
ההקרנה והתקציר באדיבות פסטיבל אפוס לסרטי אמנות.
לאחר ההקרנה יתקיים שיח בין אקטיביסטים צעירים תחת הכותרת "אקטיביזם – הדור הבא!?" בהנחיית רתם אלכסנדרי (דמוקרטים). משתתפים: סתיו אלה (בונות אלטרנטיבה), יונתן מקליס (אחים לנשק), עומר גרינוולד מור (המרכזים לצדק חברתי) וכרמל שקד (השומר הצעיר).
הקרנת מחווה לביה"ס לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר
לפני הסרט יוקרן הסרט הקצר:
הפסקת קפה
ישראל 2025
בימוי: שי קרמר, דור קפלן
במהלך פרסומת למוצר קפה, אחת מהפועלות מחליטה לברוח במטרה לצאת לחופשי.
8 דקות, עברית. אנימציה.
על הפסטיבל
פסטיבל חיפה לסרטי פועלים פועל החל משנת 2007 כדי ליצור ולקדם תודעה ותרבות מעמדית, המעודדת ומלווה פעולה פוליטית. הקולנוע, היצירה האומנותית הנצפית ביותר בעולם, לימדה את ההמון לחלום והיום היא הפכה לזירה למאבק על תוכנו של החלום. הפסטיבל, לתפיסתנו, הוא חלק מהמאבק לשחרור תודעתו של ההמון מההוויה הכלכלית ומהדומיננטיות התרבותית של הקפיטליזם המאוחר. אנו חותרים להציג תרבות נגד אשר במרכזה העובדות והעובדים ולא תרבות המציגה רק את מי ששולט בהם. "חיפה האדומה", העיר התעשייתית הראשונה באגן המזרחי של הים התיכון, היא העיר שבה גם נולד לראשונה מעמד העובדים בישראל. בחיפה התנהלו המאבקים המעמדיים הראשונים לחופש, שוויון, דמוקרטיה ושלום והיא ממשיכה, לתפיסתנו, להיות אוונגרד חברתי-כלכלי ותרבותי. לכן, בחרנו בחיפה כבית הפיזי של הפסטיבל שלנו - מהפריפריה הצפונית של "מדינת תל-אביב" תצא הבשורה לשחרור האדם העובד!
על הפסטיבל ה-18
לצערנו, גם השנה, מתנהל הפסטיבל בצילה של מלחמת השבעה באוקטובר. אם חשבנו שלאחר הפקרת הגבולות והתושבים 'העוטפים' אותם בדרום הארץ ובצפונה וגילויי השחיתות והיהירות שעמדו מאחוריה, תתכנס החברה הישראלית והנהגתה למהלך אמיץ של חשיפת האמת, ריפוי, שיקום ותיקון יסודי - הרי שנכזבנו. אי-השוויון הכלכלי והשסעים התודעתיים בחברה הישראלית רק הולכים ומתרחבים בידי ממשלה, המנצלת את השבר וההלם ליצירת כאוס. באמצעות הכאוס היא מקדמת הפיכה משטרית, שבסופה תהפוך ישראל לסקטורקרטיה - שלטון המגזרים, הרודפים אחרי ההון ומפרקים את הסולידריות החברתית והרווחה האוניברסלית.
בתקופות משבר המיתוס הקדום והאמנות העכשווית מהווים מקור לפשר והשראה. התקופה שבין פורים, פסח וחגי הלאום המקדימים את הפסטיבל שלנו מצביעים על הסכנות הטמונות בתקופות של 'הסתר פנים' בהם מוסר ומנהיגות חסרים. כך, מגילת 'א/הסתר הפנים' מתארת תרבות הדוניסטית נטולת עכבות בה הפור קובע גורלות ומוביל לטווח לא מוסרי. כך, רגע לפני קבלת הלוחות הראשונים 'הסתר הפנים' של האל ונביאו מובילים את העם לפולחן עגל זהב אשר גם בסופו טווח ומגפה. כך, אנו למדים שלחרות ולמסע מ 'הסתר הפנים' של העבדות אל החרות האישית והלאומית יש מחירים כבדים אבל, שחיים של חירות ומשמעות שווים את המאמץ וגם את המחיר...
לפיכך, בחרנו השנה להקרין סרטים ולקיים דיונים העוסקים באופניה השונים של החירות ובמאבק העיקש עליה.
תנאי מקדים לכל דיון המתקיים כיום בישראל על מושג החירות, וכל מעשה הנעשה למען השגתה, הוא פדיונם המיידי של כל חטופות וחטופי השבעה באוקטובר מי בשמחה - לחיים ושיקום, ומי בצער - למנוחת עולמים. תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרָהָם, שָׂרָה וְהַגֵּר אֶת עֹז הָרוּחַ וְאֹמֶץ הַלֵּב לְהַתִּיר כִּבְלִי שֶׁבִי וְלִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת.